פורסם: 08/08/2012 ב-Uncategorized

פרשתנו מתחילה בפסוק:

"וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן, אֵת הַמִּשְׁפָּטִים הָאֵלֶּה, וּשְׁמַרְתֶּם וַעֲשִׂיתֶם, אֹתָם–וְשָׁמַר ה' אֱלֹקֶיךָ לְךָ, אֶת-הַבְּרִית וְאֶת-הַחֶסֶד, אֲשֶׁר נִשְׁבַּע, לַאֲבֹתֶיךָ"

ידוע פירושו של רש"י:

והיה עקב תשמעון – אם המצוות הקלות שאדם דש בעקביו תשמעון

ושמר ה' וגו' – ישמור לך הבטחתו

על בסיס פרושו של רש"י נתקבלה לימים הפרשנות כי תחת שמירת המצוות השגרתיות שאדם 'דש בעקבו', תחת שמירה קפדנית, יומיומית ושגרתית של המצוות "הקלות" תבוא הברכה הטמונה בירושת הארץ. אונקלוס לעומתו מתרגם עקב = 'חֲלָף'. ובשיטה זו הולך גם הרמב"ן: "כמו בעבור, וכן עקב אשר שמע אברהם בקולי". לשיטתם הפרוש הוא ההבנה הפשוטה בקריאה ראשונה, כי בעקבות שמירת המשפטים תשמר הברית.

כעת עלינו לשאול על אלו משפטים מדובר כאן, וכמובן שגם כאן שיטות שונות, רש"י לשיטתו יאמר כי המדובר במצוות הקלות. ספורנו סתם ולא פירש כך: "את המשפטים – כי במשפט יעמיד ארץ".

פרשיית 'והיה עקב תשמעון' מגיעה מייד לאחר שבתום הפרשה הקודמת נאמר לישראל מבוא קצר על כיבוש הארץ וירושתה:

כִּי יְבִיאֲךָ, ה' אֱלֹקֶיךָ, אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר-אַתָּה בָא-שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ (…) כִּי עַם קָדוֹשׁ אַתָּה, לַה' אֱלֹקֶיךָ:  בְּךָ בָּחַר ה' אֱלֹקֶיךָ, לִהְיוֹת לוֹ לְעַם סְגֻלָּה, מִכֹּל הָעַמִּים, אֲשֶׁר עַל-פְּנֵי הָאֲדָמָה. לֹא מֵרֻבְּכֶם מִכָּל-הָעַמִּים, חָשַׁק ה' בָּכֶם–וַיִּבְחַר בָּכֶם (…) כִּי מֵאַהֲבַת ה' אֶתְכֶם, וּמִשָּׁמְרוֹ אֶת-הַשְּׁבֻעָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֵיכֶם, הוֹצִיא ה' אֶתְכֶם, בְּיָד חֲזָקָה; (…) וְשָׁמַרְתָּ אֶת-הַמִּצְוָה וְאֶת-הַחֻקִּים וְאֶת-הַמִּשְׁפָּטִים, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם—לַעֲשׂוֹתָם.

בני ישראל יורשים את הארץ, בהצדקה הסטורית של ברית אבות ובאהבה רבה המסורה להם. מי שיעיין בפרשיה הנ"ל יראה כי ניתן להבין קיומם של שתי מערכות נפרדות, האחת ירושת הארץ ועזרה בכיבושה, מהקב"ה לישראל. המערכת השניה היא הבקשה "וְשָׁמַרְתָּ אֶת-הַמִּצְוָה וְאֶת-הַחֻקִּים וְאֶת-הַמִּשְׁפָּטִים, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם—לַעֲשׂוֹתָם". לכאורה אין תלות בין השניים, הקב"ה נותן ובני ישראל נותנים, כאשר המחוייבות נשמעת כחד צדדית, קודם הקב"ה נותן ואחר כך בני ישראל שומרים.כאן מגיעה פרשיית עקב להסביר את המבוא האמור לירושת הארץ. גם הירושה עצמה, האהבה והברית, איננה מובנת מאליה אלא היא רק עקב. אבל ה-'עקב' אינו מתייחס לכל המצווה[11] והחוקים אלא דווקא למשפטים. בגיחה קצרה אל פרשת "וְאֵלֶּה, הַמִּשְׁפָּטִים, אֲשֶׁר תָּשִׂים, לִפְנֵיהֶם"[12] נגלה כי היא עוסקת ברובה במשפט העברי, בדינים ובהלכות הנוגעים ליחסים משפטיים בין אדם לחברו. לכל עם נראה שאין צורך להזכיר כי ישנו תנאי בסיס לקיומו במדינתו, שמירת המשפטים כמאמרו של ספורנו "כי במשפט יעמיד ארץ". במקרה של עם ישראל ובימים כגון אלו במיוחד פשוט ישנו צורך להזכיר את זה בנאומו של משה ובכל מהדורת חדשות…

ולקינוח,

מצא ריבוע של מספר טבעי
שהוא מכפלה של ארבעה מספרים
אי זוגיים עוקבים!

שבת שלום,

אריאל ז'יטניצקי.


[11] המושגים מצווה חוק ומשפט מופיעים מספר פעמים בספר דברים. המצווה תקבל התייחסות בתחילת פרק ח': "כָּל-הַמִּצְוָה, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם–תִּשְׁמְרוּן לַעֲשׂוֹת:  לְמַעַן תִּחְיוּן וּרְבִיתֶם, וּבָאתֶם וִירִשְׁתֶּם אֶת-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר-נִשְׁבַּע ה', לַאֲבֹתֵיכֶם"

Advertisements

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s